הכרות מעשית עם האל"ף־בי"ת העברי, צורות סופיות, סימני ניקוד וכללי קריאה בסיסיים: שווא ודגש.

האלף־בית העברי כולל 22 אותיות ומערכת אותיות נכתבת מימין לשמאל. (עִבְרִית נִכְתֶּבֶת מִיָּמִין לַשְּׂמֹאל)
לכל אות שתי צורות שימושיות: דפוס וכרוך (כתב יד). מתחילים מומלץ שיתחילו בצורת הדפוס הברורה יותר.
חמש אותיות מקבלות צורה שונה בסוף מילה לצורך הבהירות: כ מ נ פ צ → ך ם ן ף ץ
כ → ך
מ → ם
נ → ן
פ → ף
צ → ץ
למה יש צורות סופיות?
מבררות את סוף המילה ומשפרות קריאות.
מאפיין צורני
הצורות ך ם ן ף ץ יורדות מתחת לקו הכתיבה וארוכות/פתוחות יותר.
דוגמאות:
מלך → מלכים
עץ → עצים
הצורות הסופיות התפתחו היסטורית והשתרשו בכתיבה המודרנית.

שווא (שְׁוָא) הוא שני נקודות אנכיות ( ְ ) מתחת לאות. יכול להיות נח (דומם) או נע (מושמע).
מציין הפסקה קצרה; ללא הגייה. מופיע בסוף הברה או אחרי אות שאינה מניעה הברה חדשה.
דוגמה: → אַחְלָה - a-ch-la
נשמע כתנועת "e" קצרה מאוד (שְ). מופיע בתחילת מילה, בין שתי אותיות זהות, או אחרי תנועה ארוכה.
דוגמה: יְלָדִים – ye-la-dim
הבחנה בין נח לנע משפרת קצב והגייה מדויקת.


דגש הוא נקודה בתוך האות המשנה את ההגייה. דגש קל מופיע רק באותיות בג"ד כפ"ת ומחליף צליל רך בצליל חזק: ב/בּ, כ/כּ, פ/פּ.
בעברית מודרנית ההבחנה המעשית נשמרת בעיקר ב־ב/כ/פ; בג/ד/ת כמעט זהות בהגייה יומיומית.
בּ / ב
b (boy) / v (violin)
כּ / כ
k (king) / kh (loch)
פּ / פ
p (park) / f (fun)
בג/ד/ת היסטורית הבחינו (g/gh, d/dh, t/th); בעברית מודרנית — לרוב אין הבדל.
בַּיִת
ba-yit – house 🏠
לֵב
lev – heart ❤️
כֶּלֶב
ke-lev – dog 🐶
לְפַחֵד
le-fa-ched – to be afraid 😨
פֶּה
pe – mouth 👄
סֵפֶר
se-fer – book 📖
טיפ: בסוף מילה הבנת דגש עוזרת בהגייה ומשמעות מדויקות בעברית!.
לאחר שווא נח תבוא לעיתים אות בג"ד כפ"ת עם דגש קל. לדוגמה: פּ, כּ.
זכרו: הכללים מנחים, אך יש חריגים ותלויות בצורה המורפולוגית של המילה.
העמקה בהגייה דרך קריאה מנוקדת קצרה, זיהוי שוואים ודגשים, ולאחר מכן מעבר לטקסטים ללא ניקוד תוך הסתמכות על הקשר ואמות קריאה.
מומלץ ליצור כרטיסי זיכרון (flashcards) לאותיות סופיות ולתנועות.